מבקשי מקלט

הגנה מורחבת

לאמנה המקורית הצטרף פרוטוקול משנת 1967 אשר הרחיב את זכויותיהם של מבקשי המקלט. בנוסף גם ההכרזה האוניברסלית בדבר זכויות האדם הוסיפה רובד נוסף של הגנה על זכויותיהם של הפליטים ומבקשי המקלט. 

מבקשי מקלט בישראל

מדינת ישראל חתומה על אמנת האו"ם לפליטים וברוחה פרסמה נוהל לטיפול בבקשות מקלט. 

בהתאם לנוהל לאחר הגשת בקשת מקלט מקבל מבקש המקלט ויזה (אשרה) מסוג 2(א)5. 

אשרה זאת מאפשרת אגד בסיסי בלבד של זכויות יסוד תוך הגבלה של זכויות אחרות. האשרה, אשר משמעותה היא אי יכולת לגרש את המחזיק בה מישראל מאפשרת למבקש המקלט לעבוד בארץ לאחר תקופת המתנה. 

האשרה מחודשת מעת לעת עד לקבלת החלטה של יחידת ה- RSD המטפלת בבקשות המקלט. 

למבקשי המקלט אין אמנם זכויות מלאות, אך אין זה אומר שהם אינם זכאים לדבר לאורך הליך בחינת בקשתם. 

כך למשל זכאים מבקשי המקלט לראיון שיערך בשפה אותם הם דוברים בצורה טובה. הדבר חשוב ומהותי על מנת שההחלטה בבקשה תכלול את כל העובדות הרלוונטיות, ולא תקבל על סמך מסד עובדתי חלקי.

כמו כן זכאים מבקשי המקלט לקבל אשרה לשהייה בישראל כל עוד בקשתם נבדקת. 

בנוסף, זכאי מבקש מקלט לקבל החלטה בבקשתו בתוך פרק זמן סביר. ובמצב בו משתהה המדינה במתן החלטה משך שנים מספר, פסקו בתי המשפט כי יש לתת למבקש המקלט מעמד של פליט וזאת עד לקבלת החלטה בעניינו. 

זכויות מבקשי המקלט במהלך בחינת בקשתם

הליך בחינת בקשות המקלט בישראל מתאפיין, למרבה הצער, באורך בלתי סביר, הנמשך חודשים ארוכים ואף שנים ארוכות במקרים רבים. תקופה זו, משליכה באופן דרמטי על חייהם של מבקשי המקלט, הנתונים בחוסר וודאות לעתים מעל לעשור שנים. במהלך תקופה זו, מבקשי המקלט מחזיקים באשרה זמנית מסוג 2(א)5 לפי חוק הכניסה לישראל, המאפשרת להם שהייה חוקית בארץ ומונעת את גירושם, אך מגבילה משמעותית את זכויותיהם. למעשה, אשרה זו מתחדשת מעת לעת, כל עוד בקשת המקלט נבחנת ואין החלטה סופית.

מבחינת תעסוקה, לאחר תקופה ראשונית של המתנה, מבקשי המקלט רשאים לעבוד, על אף שאשרתם כוללת את הכיתוב " רישיון זמני זה אינו מהווה רישיון עבודה".

בנוגע לשירותים חיוניים, זכאותם של מבקשי המקלט מוגבלת. בעוד שילדים זכאים לחינוך, הגישה לשירותי בריאות ציבוריים מוגבלת בעיקרה למקרי חירום רפואיים, ואין להם גישה מלאה למערכת הרווחה הממלכתית. מרבית הסיוע הבסיסי בתחומי הדיור, המזון והבריאות מסופק על ידי ארגוני חברה אזרחית וולונטריים, המנסים למלא את החלל שמותירה המדינה. בתי המשפט בישראל הכירו באבסורד שבהמתנה ממושכת ופסקו במקרים מסוימים כי עיכוב ממושך בהחלטה מצדיק מתן מעמד זמני של פליט, אך מדובר בחריגים שבחריגים ולא בנורמה. מצב זה יוצר תלות, פגיעות כלכלית ונפשית עמוקה, ומקשה על שילובם המינימלי בחברה הישראלית, בעודם ממתינים לבחינת בקשתם.

חשוב לדעת: גם כנגד אי מתן החלטה ואי בחינת הבקשה ניתן להגיש ערר לבית הדין לעררים. אך במצב בו מרבית בקשות המקלט נדחות בישראל, כלל לא בטוח שזהו צעד נכון. יחד עם זאת, מבקשי מקלט ממדינות מסויימות בהן קיים חשש משמעותי לחייהם, כבר קיבלו בארץ מעמד בהליכים משפטיים וזאת בהיעדר בחינה ממשית של בקשתם.

מה חשוב לדעת על העסקת מבקשי מקלט בישראל?

מעסיקים המבקשים להעסיק מבקשי מקלט בישראל נדרשים להכיר את המורכבות המשפטית והמעשית הכרוכה בכך. חשוב לדעת כי על פי עמדת המדינה, אין מניעה להעסיק מבקשי מקלט המחזיקים ברישיון ישיבה זמני מסוג 2(א)5. רישיונות אלו ניתנים על ידי משרד הפנים ומהווים אישור שהייה חוקי בישראל, גם אם מצוין בהם כי "רישיון זמני זה אינו מהווה רישיון עבודה" – ציון שכיום אינו מונע בפועל את האפשרות להעסיקם. עם זאת, קיימים מספר דגשים קריטיים: ראשית, חוקי העבודה בישראל חלים במלואם גם על מבקשי מקלט, ולכן חובה לשלם להם שכר מינימום לפחות ולשמור על כל זכויותיהם הסוציאליות, לרבות דמי נסיעה, חופשה שנתית, ימי מחלה, דמי הבראה והפרשות לפנסיה ולפיצויים (בהתאם לתקופת העסקה). אם מבקשי המקלט הם מסתננים נדרש לשלם הפרשות בגין זכויותיהם לקרן "פיקדון" אשר יועברו להם רק אם יעזבו את ישראל או יוכרו כפליטים.

יש לוודא כי תלושי השכר מפורטים ומשקפים את כל הזכויות הללו. שנית, קיימות לעיתים הגבלות גיאוגרפיות או ענפיות על העסקת מבקשי מקלט, כפי שמופיע ברישיון השהייה שלהם – לדוגמה, איסור לעבוד בערים מסוימות (כמו תל אביב או אילת). אי-ציות להגבלות אלו עלול לגרור קנסות וסנקציות משפטיות כנגד המעסיק. שלישית, נושא הביטוח הרפואי מורכב יותר, שכן מבקשי מקלט אינם זכאים לביטוח בריאות ממלכתי. על המעסיק לוודא שהם מבוטחים בביטוח רפואי פרטי, לרוב באמצעות פוליסה ייעודית לעובדים זרים. לבסוף, מומלץ לוודא את תוקף רישיון השהייה של מבקש המקלט באופן תדיר ולהקפיד על תיעוד מסודר של ההעסקה, לרבות חוזה עבודה כתוב.

שלילת בקשה

החלטה שלילית בבקשת מקלט עלולה להיות הרת אסון עבור אזרח זר הזקוק להגנה מפני סכנת חיים במדינת מוצאו. החלטה זו עשויה להיות ההבדל בין ביטחון לרדיפה, חופש למעצר, ואפילו בין חיים למוות. פעמים רבות מתקבלת ההחלטה תוך עמדה כללית של סירוב לבקשות מקלט בישראל. היכולת להגיש ערר לבית הדין לעררים בעניין זה, היא אמצעי הגנה קריטי ביותר בכדי להבטיח כי מבקשי מקלט יקבלו את ההגנה הדרושה להם.  

על תשובת יחידת ה- RSD לבקשת המקלט ניתן לערור בתוך 30 יום. אך יש לשים לב – ההחלטות ידרשו את היציאה מישראל עוד לפני תום 30 הימים. לכן, בתוך התקופה הזאת יש להגיש ערר כנגד החלטת הדחייה וכן לבקש שעד למתן פסק דין יוכל מבקש המקלט להמשיך ולשהות בישראל. 

העילות הנטענות במסגרת הערר הן רבות ומגוונות ובין היתר יכללו בדיקה בנושאים הבאים: 

• ההליך ההוגן – במסגרת זאת יבדק האם נערך ראיון הוגן, האם ניתנה למבקש המקלט האפשרות להציג את הסימוכין לטענותיו, האם ההליך התקיים במהירות הראויה, האם נשמעו טענותיו של מבקש המקלט בלב פתוח או תוך דעה מוקדמת וכו'. 
• קבלת החלטה – במסגרת זאת יבדק האם ההחלטה מנומקת, האם היא מאוזנת וסבירה, האם התקבלה על ידי בעל הסמכות המתאים, האם בעל הסמכות התייעץ עם הגורמים הנדרשים וכו'. 
• לגופה של בקשת המקלט – במסגרת זאת יכללו טענות הקשורות לעילת המקלט עצמה ולשאלה האם עומד מבקש המקלט בהגדרות הבסיסיות של האמנה. 

בחירת עו"ד לשלב הגשת הערר היא קריטית, ויש לוודא כי עורך הדין מכיר את נהלי יחידת ה- RSD, את כללי המשפט המנהלי וכן כי הוא בקיא בדו"חות הבינלאומיים ובפסקי דין של בתי המשפט של המדינות האחרות החתומות על האמנה.