רשות האוכלוסין וההגירה היא זרוע של משרד הפנים, האחראית על ענייני הכניסה, היציאה והסדרת המעמד בישראל. בין סמכויותיה לדון והחליט באשר למתן אשרות שהיה ועבודה בישראל לעובדים זרים, זרים שבזוגיות עם ישראלים, כניסת תיירים לישראל, איחוד משפחות ועוד. כדי לקדם הליך הסדרת מעמד של זר בישראל, מטעם כזה או אחר, על אזרח ישראלי להגיש בקשה לרשות לפי הנוהל המתאים, בליווי המסמכים המבוקשים, ולנמק בהתאם ואולם פעמים רבות החלטות משרד הפנים אינן מעניקות את המעמד המבוקש וזאת ממגוון סיבות בין אם טכניות ובין אם מהותיות.
כאמור, הליך הסדרת מעמד, או הארכת אשרה של זר בישראל מתחיל בהגשת בקשה לרשות האוכלוסין וההגירה.
אולם, לא מעט החלטות והליכים מסתיימים בדחיה וזאת בשל מדיניות הגירה נוקשה, וחשש להשתקעות לא חוקית. בשל אותו חשש, משרד הפנים דוחה בקשות לעתים קרובות, ומקבל החלטות הרות גורל ובעלות השפעה רבה על האזרח הישראלי המבקש וכמובן על האזרח הזר. כך תתכן דחיית בקשה לאשרה לבן זוג זר הנשוי לישראלי, לעובד זר סיעודי הסועד מטופל ישראלי שזקוק לו או למשפחה של אזרח ישראלי המצויה מחוץ לישראל. כל אחת מהדחיות הללו היא בעלת השלכות כבדות משקל על האזרח הישראלי.
אולם, החלטת משרד הפנים אינה סוף פסוק, היא ניתנת לתקיפה ולעיון מחדש באמצעות הגשת ערר פנימי ובהמשך אף באמצעות הגשת ערר לבית הדין לעררים.
לרוב, מנגנון התקיפה הראשון שעומד לצד האזרח על החלטת דחייה שניתנה מאת רשות האוכלוסין וההגירה הוא הערר הפנימי. הערר הפנימי יוגש ללשכה אשר נתנה את ההחלטה ויידון שם על ידי בעל תפקיד גבוה יותר מבעל התפקיד שנתן את ההחלטה הראשונה. אם ההחלטה ניתנה על ידי מנהל או מנהלת הלשכה הערר יוגש עדיין באמצעות הלשכה אך יועבר לבחינת ראש הדסק הרלוונטי.
בערר הפנימי על העורר לפרוס את טענותיו ולשכנע את משרד הפנים כי שגה וכי עליו לחזור בו.
את הערר הפנימי יש להגיש תוך 21 ימים יום דחיית הבקשה באופן פרונטלי בלשכה הרלוונטית, או ככל שהיקף הערר הוא עד 10 עמודים, ניתן להגישו גם בפקס ללשכה.
על אף שניתן להגיש ערר פנימי ללא היוועצות בעורך דין, אין זה מומלץ. לערר הפנימי חשיבות גדולה, זה השלב האחרון שמתנהל מול משרד הפנים וטרם פניה לערכאות משפטיות, וכן זה השלב האחרון בו ניתן לצרף מסמכים וראיות נוספים לבקשה שיש בהם יכולת לסייע בשכנוע משרד הפנים. עורך דין המכיר את נהלי הרשות ואת הפסיקה יכול לסייע באיתור ראיות רלוונטיות, בבקשת פרוטוקולים של פגישות קודמות או ראיונות שנתקיימו בלשכה, יוכל להצביע על הליכים בהם התנהלה הרשות באופן פגום או פסול, והחשוב מכל, עורך דין יוכל להשתמש בידע המשפטי ובניסיון המקצועי שלו כדי לטעון טענות מנהליות ומשפטיות באשר לתקינות ההחלטה והתנהלות הרשות.
על אף שהערר אמור להישקל בלב פתוח ובנפש חפצה, משרד הפנים פעמים רבות יטה שלא להפוך החלטתו. לפיכך השימוש ברגש ובתחושת הצדק בלבד לא יספיק, ונדרש להשתמש בראיות מנהליות, פסיקה, בטיעונים וכלים משפטיים וכן לדעת היטב מהן זכויותיו של מבקש בתוך ההליך. הגשת ערר פנימי באמצעות עורך דין מגדילה את הסיכוי להפיכת ההחלטה, ויכולה לחסוך הליכים משפטיים עתידיים ולא מעט הוצאות נלוות.
נדגיש, כי לא על כל החלטה של רשות האוכלוסין וההגירה ניתן להגיש ערר פנימי. כך למשל ערר על החלטת הוועדה ההומניטארית יוגש ישירות לבית הדין לעררים בלי יכולת לערור בערר פנימי. בסופה של כל החלטה מצויין מהי הדרך להשיג על ההחלטה.
ככל שהערר הפנימי נדחה, או ככל שהדרך לערור על הדחייה הראשונית היא ישירות לבית הדין לעררים, יש להגיש ערר לבית הדין לעררים. להבדיל מהערר הפנימי, מדובר בבית דין חיצוני לרשות העוסק בענייני הגירה וכניסה לישראל באופן ייעודי ובלעדי.
הגשת ערר לבית הדין לעררים תעשה באופן מקוון באזור השיפוט של הלשכה שקיבלה את ההחלטה, וזאת תוך 30 ימים מיום קבלת ההחלטה עליה עוררים. ההגשה כרוכה בתשלום אגרה. עוררים המעוניינים לייצג את עצמם ורוצים להגיש את הערר ללא עורך דין יכולים לעשות זאת בפניה פיזית למזכירות בית הדין לעררים.
להבדיל מערר פנימי בפני רשות האוכלוסין וההגירה, ערר לבית הדין לעררים כפוף לסדרי דין הייחודיים לו. כך למשל צריך עורר לצרף לעררו תצהיר תמיכה חתום ומאומת בידי עורך דין, התומך בכל העובדות הכתובות בו. כמו כן, בית הדין לעררים לא נכנס בנעליה של הרשות בבחינת הערר, ואל מקבל החלטה במקומה, אלא בוחן האם ההחלטה שקיבלה הרשות היא סבירה והאם הליך קבלת ההחלטה היה תקין תוך שנשקלו כל השיקולים הרלוונטיים.
משכך, עורך דין הבקיא במשפט המנהלי, ובפרט בנהלי רשות האוכלוסין וההגירה ובפסיקה בתחום יגדיל את סיכוי הצלחת הערר, כאשר כפי שאמרנו מדובר בהחלטות בעלות השלכות הרות גורל.
הדרך לערער על חלק קטן מאד מההחלטות הרשות, תהיה באמצעות עתירה מנהלית לבית המשפט לעניינים מנהליים. העתירה תוגש בתוך 45 ימים מיום קבלת ההחלטה וכמו הערר גם העתירה תהיה מלווה בתצהיר תמיכה לעובדות האמורות בה.
במקרה שבית הדין לעררים דחה את הערר, ניתן להגיש ערעור מנהלי לבית המשפט לעניינים מנהלים תוך 45 ימים מיום קבלת פסק דינו של בית הדין. בית המשפט לעניינים מנהליים ידון בתיק בדן יחיד, כלומר שופט אחד, אשר יבחן את פסק דינו של בית הדין לעררים ועמידתו בכללי המשפט המנהלי, בהלכות המנחות ובכללים החוקתיים המחייבים אותו. ואולם לעתים הדרך הנכונה לתקיפת פסק דין של בית הדין לעררים הוא באמצעות הגשת עתירה דווקא, זאת במקרים בהם חורג העניין הנתקף מעניינו הפרטני של המבקש, במקרים של מדיניות פסולה ובמקרים בעלי אופי נרחב וציבורי יותר.
החלטות משרד הפנים בתחום הסדרת המעמד בישראל טומנות בחובן השלכות מרחיקות לכת ומשנות חיים עבור חלק מהבאים בשעריו. מתוך הכרה בכך, ניתנת היכולת לערור על החלטה הדוחה בקשה בערר פנימי, בערר חיצוני לבית הדין לעררים וכן ניתנת אפשרות הגשת ערר מנהלי.
על אף אמצעי התקיפה הרבים העומדים לרשות האזרח, הפיכת החלטה באמצעות ערר אינה משימה פשוטה כלל וכלל. שימוש בטיעונים משפטיים, בחקיקה, בפסיקה, ובנהלים הוא נדרש ולעתים הכרחי, להבדיל מתחושות צדק ורגש טבעיות. קבלת התמונה המלאה בשלב מוקדם ככל האפשר באשר לסיבות לדחיית הבקשה, וכן הצגת תמונה מלאה ככל הניתן לרשות יכולים לקצר את משך ההליך, להביא להפיכת ההחלטה כבר בשלבים הראשונים, לחסוך כסף והחשוב מכל, למנוע ממבקש עוגמת נפש רבה מאד. בשל כך פניה בשלב מוקדם ככל האפשר לייעוץ מקצועי יכולה למנוע בעיות ואף לחסוך בזמן רב ובכסף.
לשיחת ייעוץ ללא עלות ניתן להשאיר פרטים כאן למטה בהמשך העמוד.
הגשת ערר פנימי היא השלב הראשון בתקיפת החלטת דחיה שניתנה מטעם רשות האוכלוסין וההגירה. הערר מוגש ללשכה שנתנה את ההחלטה ונבחן על ידי בעל תפקיד בכיר יותר. את הערר יש להגיש תוך 21 ימים מיום דחיית הבקשה, באופן ידני בלשכה או בפקס אם היקפו עד 10 עמודים. בערר צריך לפרוס את הטענות ולשכנע את משרד הפנים שטעה בהחלטתו. זהו השלב האחרון שמתנהל מול משרד הפנים לפני פניה לערכאות משפטיות, והשלב האחרון בו ניתן לצרף מסמכים וראיות נוספים.
על אף שניתן להגיש ערר פנימי ללא עורך דין, זה לא מומלץ. הגשת ערר באמצעות עורך דין מגדילה משמעותית את הסיכוי להפיכת ההחלטה. עורך דין המכיר את נהלי הרשות והפסיקה יכול לאתר ראיות רלוונטיות, לבקש פרוטוקולים של פגישות קודמות, להצביע על הליכים פגומים, ולטעון טענות מנהליות ומשפטיות על תקינות ההחלטה. השימוש ברגש בלבד אינו מספיק – נדרש להשתמש בראיות מנהליות, פסיקה וכלים משפטיים. ייעוץ מקצועי בשלב מוקדם יכול למנוע בעיות, לקצר את ההליך ולחסוך כסף.
הגשת ערר לבית הדין לעררים נעשית כאשר הערר הפנימי נדחה, או במקרים מסוימים בהם הדרך היא ישירות לבית הדין (כמו החלטת הוועדה ההומניטארית). את הערר יש להגיש באופן מקוון תוך 30 ימים מקבלת ההחלטה, בצירוף תשלום אגרה. בית הדין לעררים הוא גוף חיצוני לרשות העוסק ייעודית בענייני הגירה. להבדיל מהערר הפנימי, כאן צריך לצרף תצהיר תמיכה חתום ומאומת, ובית הדין לא בוחן מחדש את כל העובדות אלא בודק אם ההחלטה של הרשות הייתה סבירה וההליך תקין.
כן, גם לאחר שבית הדין לעררים דחה את הערר, עדיין קיימת אפשרות להגשת ערר מנהלי לבית המשפט לעניינים מנהליים. את הערעור המנהלי יש להגיש תוך 45 ימים מיום קבלת פסק הדין, וגם הוא מלווה בתצהיר תמיכה. בית המשפט ידון בתיק בפני שופט יחיד שיבחן את עמידת פסק הדין של בית הדין בכללי המשפט המנהלי ובהלכות המנחות. במקרים מסוימים, כשהעניין חורג מהמקרה הפרטני ויש לו אופי ציבורי רחב יותר, ניתן להגיש עתירה מנהלית במקום הגשת ערר.
לא, לא על כל החלטה של רשות האוכלוסין וההגירה ניתן להגיש ערר פנימי. ישנן החלטות שהדרך לערור עליהן היא ישירה לבית הדין לעררים, ללא אפשרות להגשת ערר פנימי. דוגמה לכך היא החלטת הוועדה ההומניטארית, שערר עליה מוגש ישירות לבית הדין. בסיום כל החלטה של הרשות מצוין מהי הדרך המדויקת להשיג על ההחלטה, ויש לפעול בהתאם למה שכתוב שם.
החלטות משרד הפנים בתחום הסדרת המעמד בישראל הן החלטות הרות גורל עם השלכות מרחיקות לכת ומשנות חיים. מדובר בהחלטות שמשפיעות על אזרחים ישראלים וזרים כאחד, כמו דחיית בקשה לאשרה לבן זוג זר, לעובד זר סיעודי הסועד מטופל זקוק, או למשפחה מחוץ לישראל. בשל חומרת ההשלכות, ניתנת לאזרחים האפשרות להגיש ערר על החלטות דחייה. הפיכת החלטה באמצעות הגשת ערר אינה משימה פשוטה ודורשת שימוש בטיעונים משפטיים, חקיקה, פסיקה ונהלים. קבלת ייעוץ מקצועי בשלב מוקדם יכולה לקצר את ההליך, לחסוך עלויות ולמנוע עוגמת נפש רבה.