משרד הפנים אמון על השמירה על שערי הכניסה לישראל, על רישום האוכלוסין ועל מתן אשרות שהייה ועבודה לאזרחים זרים.
מתוקף תפקידו מוגשות אליו בקשות רבות להסדרת מעמדם של אזרחים זרים השוהים בישראל. רשות האוכלוסין וההגירה במשרד הפנים בוחנת את הבקשות בהתאם לנהליה, לשיקול דעתה ולמסמכים שצורפו לבקשה ולא פעם מסרבת לבקשות אלה, או מתנה את האישור בתנאים.
כמובן שניתן להגיש ערעור על החלטות משרד הפנים.
התשובה לשאלה זו תלויה במהות ההחלטה ותפקידו של הגורם שקיבל אותה.
על מרבית ההחלטות ניתן להגיש ערר פנימי. מהותו של הערר הפנימי הוא בחינה מחודשת בתוך הרשות אשר מאפשרת לנפגע מההחלטה לפנות לגורם בכיר יותר ולערער על הקביעות בהחלטה הראשונית.
זהו שלב חשוב מאד ורצוי להיעזר בעורך דין כבר בשלב זה, מאחר שזהו השלב האחרון בו ניתן להוסיף מסמכים חשובים ורלוונטיים לתיקכם במשרד הפנים.
הדרך להגיש ערעור על החלטות משרד הפנים היא בעתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי. זה מיעוט ההחלטות הניתנות על ידי הרשות בנושאים אשר אינם מוסדרים בחוק הכניסה לישראל.
ניתן להגיש ערעור על החלטות משרד הפנים גם בדרך של הגשת ערר לבית הדין לעררים.
בית הדין לעררים הוא ערכאה שיפוטית ייחודית שדנה רק בענייני הכניסה והישיבה בישראל.
לבית הדין מוגשים עררים משני סוגים: חלק מהעניינים מוגשים ישירות אחרי ההחלטה הראשונה אל בית הדין לעררים.
כך למשל ערר על החלטות של הוועדה ההומניטארית בענייני סיעוד מוגשות ישירות לבית הדין לעררים. בדומה גם עררים על החלטות מנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה בענייני פליטים יוגשו ישירות לבית הדין.
החלק השני של העררים והוא החלק הארי, אלה עררים שנדחו בערר הפנימי.
כלומר, החלטה עליה הוגש ערר פנימי. הערר הפנימי נדון על ידי בעל תפקיד גבוה יותר אשר החליט גם הוא לדחות את הערר ועל ההחלטה הזאת יש להגיש ערר לבית הדין לעררים.
הרבה אנשים, שכבר קיבלו שתי החלטות כנגדם עשויים להרים ידיים או להתייאש, אך למעשה זוהי הפעם הראשונה בה יבחן את עניינכם מי שאינו יושב בתוך רשות האוכלוסין וההגירה.
יש משמעות רבה לעניין זה. נדגים:
רוני וג'ייקוב, בני זוג נשואים, הגיעו אלי אחרי ראיון שהתפוצץ מול פקיד הרשות. רוני הרגיש שהלשכה שטיפלה בו מנסה להתיש אותו, ושהפקידים מתנכלים לו ובכלל לא מקבלים את הקשר שלו עם ג'ייקוב. לאחר ריב קולני עם הפקיד שראיין אותם נדחתה כמובן בקשתם ובן זוגו של רוני נדרש לצאת מהארץ. הערר הפנימי הוגש למנהלת של אותו פקיד שכמובן נפגע מאד מההאשמות נגדו. היא כמובן דחתה במהירות את הערר הפנימי ודרשה אף היא את יציאתו של ג'ייקוב מהארץ. בבית הדין לעררים פגש אותנו דיין שאינו מכיר את אותו פקיד, לא שמע את הריב הקולני וביקש בהתאם לנוהל לבדוק רק האם החלטת משרד הפנים הולכת לגדוע קשר נישואין אמיתי. וזה בדיוק מה שהורה למשרד הפנים לעשות במסגרת פסק הדין בערר.
בעניין אחר הגיעה ללשכתי פנטה, את ההליך במשרד הפנים להבאת בעלה מאתיופיה עשתה בעצמה. פקידי המשרד נתפסו על כמה סתירות בראיונות בני הזוג והחליטו לדחות את הבקשה. הערר הפנימי גם הוא נדחה בלי שום נימוק, תוך ביטול סתמי של כל טענותיה ותחנוניה לאפשר לה להתאחד עם בעלה. הגשנו ערר פנימי, אשר הועבר ללשכה המשפטית של משרד הפנים. לעורך הדין שקיבל את התיק היה ברור כי מדובר פה בטעויות יסודיות, אשר יהיה קשה מאד להגן עליהם בבית הדין לעררים והוא הסכים עוד לפני הדיון לבטל את ההחלטה הפגומה.
יש ארבעה בתי דין לעררים בארץ, והשאלה לאן יוגש הערר נגזרת ממקום קבלת ההחלטה עליה עוררים. החלטה של מנהלת לשכת תל אביב תוגש לבית הדין לעררים בתל אביב. החלטת סגנית מנהלת לשכת הקריות תוגש לבית הדין לעררים בחיפה. החלטת ראש דסק, ראש מנהל או מנכ"ל רשות האוכלוסין תוגש בירושלים, וזאת כיוון שמשרדי המטה נמצאים בירושלים.
את הערר יש להגיש בתוך 30 ימים מיום קבלת ההחלטה בצירוף כל המסמכים עליהם רוצים להסתמך וכמובן ההחלטה עליה עוררים. כמו כן חובה לצרף לערר תצהיר תמיכה מאומת על ידי עורך דין. במסגרת כתב הערר יש לפרט את כלל הנסיבות העובדתיות ולאחר מכן להוסיף את הטענות המשפטיות ולהצביע על הפגמים שנפלו בהחלטה או בהליך.
לאחר הגשת הערר מועבר התיק לקבלת כתב תשובה ממשרד הפנים. אם מוגשת יחד עם הערר בקשה למתן צו ביניים יכריע בה הדיין בדרך כלל בשלב זה.
לאחר קבלת כתב התשובה ינחה הדיין כיצד הוא מעוניין להמשיך את ההליך. הוא יכול להכריע רק על בסיס כתבי הטענות, הוא יכול להחזיר את רשות הטיעון לעוררים ולהורות להם להגיש תגובה לתשובה והוא יכול לקבוע דיון.
על פי רוב ביום הדיון או בסמוך מאד לאחר מכן יקבלו הצדדים את פסק הדין.
כן. לבעלי הדין יש זכות ערעור על פסק דינו של בית הדין לעררים לבית המשפט לעניינים מנהליים. זהו בית המשפט המחוזי והדיון בערעורים יעשה על פי המחוז בו התקבלת פסק הדין. את הערעור יש להגיש בתוך 45 ימים.
החלטות משרד הפנים הן פעמים רבות הרות גורל עבור המבקשים, בין אם מדובר בבני זוג שעלולים להיות מופרדים, הורה וילד שנגזר עליהם לחיות במדינות נפרדות, בני משפחה אשר לא ניתן להם להתאחד, מטופלים סיעודיים אשר אינם יכולים לקבל את הטיפול מידיו של המטפל אותו הם אוהבים או אפילו עובד זר אשר לא מוארכת אשרתו והדבר מסב נזק למעסיקו.
כאשר מדובר בהחלטות כה גורליות יש לייחס להן חשיבות רבה, יש לספק לרשות כמה שיותר מסמכים תומכים, יש להשיב ברצינות ובסבלנות על השאלות בראיונות ויש להתייצב בקפדנות לכל הפגישות. אך למרבה הצער כל אלה עלולים שלא להספיק, והחלטות רבות נדחות על ידי הרשות בהליך פגום. במקרים הללו אני מציעה בחום של לוותר ולהגיש ערר. לייעוץ ראשוני ללא התחייבות, ניתן להשאיר פרטים בתחתית העמוד.
ניתן להגיש ערעור על החלטות משרד הפנים במספר שלבים ודרכים שונות. השלב הראשון הוא הגשת ערר פנימי בתוך הרשות, שמאפשר לנפגע מההחלטה לפנות לגורם בכיר יותר ולבקש בחינה מחודשת. זהו שלב קריטי שבו עדיין ניתן להוסיף מסמכים חשובים לתיק. אם הערר הפנימי נדחה, ניתן להגיש ערר לבית הדין לעררים תוך 30 ימים מיום קבלת ההחלטה. במקרים מסוימים, כמו החלטות של הוועדה ההומניטארית בענייני סיעוד או החלטות המנכ"ל בענייני פליטים, הערר מוגש ישירות לבית הדין לעררים מבלי לעבור דרך הערר הפנימי.
הערר הפנימי הוא בחינה מחודשת שמתבצעת בתוך רשות האוכלוסין וההגירה על ידי גורם בכיר יותר מזה שקיבל את ההחלטה המקורית. זהו שלב אחרון שבו ניתן להוסיף מסמכים רלוונטיים לתיק. לעומת זאת, ערעור על החלטות משרד הפנים בבית הדין לעררים הוא שלב שיפוטי שמתבצע מחוץ לרשות, בפני דיין בלתי תלוי. זוהי הפעם הראשונה בה גורם חיצוני שלא יושב בתוך רשות האוכלוסין וההגירה בוחן את העניין באופן אובייקטיבי. למעשה, בית הדין לעררים הוא ערכאה שיפוטית ייחודית שדנה רק בענייני כניסה וישיבה בישראל.
להגשת ערעור על החלטות משרד הפנים לבית הדין לעררים נדרש להגיש תוך 30 ימים מיום קבלת ההחלטה כתב ערר מפורט. יש לצרף את כל המסמכים הרלוונטיים עליהם רוצים להסתמך, את ההחלטה המקורית עליה עוררים, וחובה לצרף תצהיר תמיכה מאומת על ידי עורך דין. בכתב הערר צריך לפרט את כלל הנסיבות העובדתיות, להוסיף את הטענות המשפטיות ולהצביע על הפגמים שנפלו בהחלטה או בהליך. המקום שבו יוגש הערר תלוי במקום קבלת ההחלטה המקורית – החלטה של לשכת תל אביב תוגש בבית הדין בתל אביב, החלטה של לשכת הקריות תוגש בחיפה, והחלטות של גורמי מטה יוגשו בירושלים.
כן, ניתן להגיש ערעור על החלטות משרד הפנים לבית המשפט המחוזי במקרים מסוימים. מיעוט ההחלטות של הרשות בנושאים שאינם מוסדרים בחוק הכניסה לישראל ניתן לערער עליהן בדרך של הגשת עתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי. בנוסף, לאחר שמתקבל פסק דין בבית הדין לעררים, לבעלי הדין יש זכות ערעור לבית המשפט לעניינים מנהליים, שהוא בית המשפט המחוזי. את הערעור הזה יש להגיש בתוך 45 ימים מקבלת פסק הדין. הדיון בערעורים מתבצע על פי המחוז בו התקבל פסק הדין המקורי.
בהחלט כן, מומלץ להגיש ערעור על החלטות משרד הפנים גם אחרי דחיית ערר פנימי. למעשה, זוהי הפעם הראשונה שגורם בלתי תלוי שלא שייך לרשות האוכלוסין וההגירה בוחן את העניין. יש משמעות רבה לעובדה שהדיין בבית הדין לעררים אינו מכיר את הפקידים שטיפלו בתיק ולא היה מעורב בהליכים הקודמים. הוא בוחן את התיק באופן אובייקטיבי ובהתאם לנוהל בלבד. במקרים רבים התגלו טעויות יסודיות בהחלטות שהתקבלו ברשות, והליכים פגומים תוקנו לאחר הגשת הערר. כאשר מדובר בהחלטות הרות גורל שעלולות להפריד בין בני זוג, הורה וילד או משפחות, אין להתייאש ויש להמשיך להילחם על הזכויות.
לאחר הגשת ערעור על החלטות משרד הפנים לבית הדין לעררים, התיק מועבר למשרד הפנים לצורך הגשת כתב תשובה. אם הוגשה ביחד עם הערר בקשה למתן צו ביניים, הדיין יכריע בה בדרך כלל בשלב זה. אחרי קבלת כתב התשובה ממשרד הפנים, הדיין מחליט כיצד להמשיך את ההליך. הוא יכול להכריע רק על בסיס כתבי הטענות, להחזיר את זכות הטיעון לעוררים ולהורות להם להגיש תגובה לתשובה, או לקבוע דיון. על פי רוב, ביום הדיון או בסמוך מאוד לאחריו, הצדדים מקבלים את פסק הדין. במידה ופסק הדין לא מניח את הדעת, ניתן להגיש ערעור נוסף לבית המשפט לעניינים מנהליים תוך 45 ימים.