בית הדין לעררים הוא ערכאה שיפוטית ייעודית אליה ניתן להגיש עררים על החלטות רשות האוכלוסין וההגירה בענייני כניסה לישראל, שהייה בה, עובדים זרים והגירה.
בית הדין לעררים פועל בהתאם לחוקים ותקנות המיוחדים רק לו. כך למשל סדרי הדין בבית דין זה אינם דומים לסדרי הדין בבית משפט השלום או המחוזי.
נגיש ערר ע"י עורך דין בית הדין לעררים כאשר רשות האוכלוסין וההגירה החליטה לדחות בקשה כזו או אחרת שהוגשה אליה, כאשר הרשות החליטה על הפסקת הליך או שלילת אשרה שניתנה לאזרח זר. עררים לבית הדין לעררים מוגשים במגוון נושאים, וביניהם בקשות להסדרת מעמד של בן זוג, דחיית אשרת כניסה, דחיית בקשה מטעמים הומניטריים או הומניטריים בסיעוד, דחיית בקשות מקלט ועוד סוגי בקשות בתחומי השהייה והכניסה לישראל.
על פי רוב יכללו ההחלטות בסופן הערה שעל פיה ניתנת הזכות להגיש, בתוך 30 יום, לבית הדין ערר ע"י עורך דין בית הדין לעררים.
לא בהכרח. במרבית סוגי ההחלטות עלינו להגיש ערר פנימי טרם הגשת ערר לבית הדין. הערר הפנימי מוגש לרשות האוכלוסין וההגירה ובעקבותיו גורם בעמדה בכירה יותר ברשות ייבחן את ההחלטה בשנית, וייקבל החלטה נוספת.
אך ורק לאחר דחייה בערר הפנימי נוכל להגיש לבית הדין ערר ע"י עורך דין בית הדין לעררים. ישנם תחומים מסוימים בהם לא ניתן להגיש ערר פנימי ויש צורך בהגשת ערר לבית הדין לעררים מבלי לערור לרשות פנימה. את הערר לבית הדין לעררים נגיש תוך 30 ימים מיום קבלת ההחלטה של הרשות.
באופן חוקי יכול אדם לייצג את עצמו בפני בית הדין. ואולם העניינים הנדונים בפני בית הדין לעררים הם הרי גורל ממש ועלולים להיות בעלי השלכה דרמטית על העוררים. במצב דברים זה, מומלץ שלא לעשות ניסויים, אלא ללכת על בטוח, על מנת לוודא שנעשה כל שאפשר.
כפי שאמרנו בית הדין הוא ערכאה ייחודית ולה הלכות ייחודיות.
עו"ד שעיסוקו הוא עורך דין בית הדין לעררים יתחיל באיסוף מסמכים הן מהעוררים אך גם ממשרד הפנים עצמו. וזאת כדי לבסס בסיס עובדתי רחב ומהימן, כדי לשרטט את התמונה בכללותה בפני בית הדין ובכדי שלא להיות מופתע בהמשך ההליך על ידי הרשות.
כך לדוגמא בערר על דחיית בקשה להסדרת מעמד לבן זוג, עורך הדין יאסוף ראיות לקיום קשר זוגי כמו התכתבויות בין בני הזוג, קבלות ממלונות או חופשות, תמונות, המלצות של מכרים ועוד. במקביל יפנה לרשות כדי לקבל את ראיונות בני הזוג ומקריאתם יוכל ללמוד על הסיבות שהובילו לדחייה.
בית הדין לעררים הוא בית דין מנהלי, ככזה הוא אינו נכנס בנעלי הרשות בהחלטתה, אלא בודק אם החלטתה התקבלה בסמכות, בהליך הוגן וראוי, האם נשקלו השיקולים הראויים ואוזנו כראוי ולא נשקלו שיקולים זרים המבוססים על דעה מוקדמת.
משכך כאשר בוחרים עורך דין בית הדין לעררים יש לוודא שנבחר עו"ד בעל ידע ובקיאות בדין המנהלי, בנהלי הרשות השונים המפרטים את ההליך הנדרש להחלטה, בפסיקה ובחוק. עורך דין יידרש לגבש אסטרטגיה ולאתר את הפגמים המנהליים אשר בהחלטת הרשות, שבגינם נפסלה הבקשה שלא כדין.
נוסיף כי לכל ערר יש לצרף תצהירים לתמיכה בטענות המובאות בו. את התצהיר יש לאמת באמצעות עו"ד.
כמו כן, ישנם מצבים בהם ידרש עורך הדין להגשת בקשה למתן צו ביניים, המאפשר מניעת הליכי אכיפה בזמן הביניים עד למתן פסק דין. את אופן הגשת הבקשה כמו גם המבחנים המשפטיים שבבסיסה יש להכיר על מנת לאפשר הישארות כדין של מי שהיה אמור לצאת מהארץ בהחלטת הרשות.
הגשת ערר לבית הדין לעררים כרוכה בלוחות זמנים מחמירים. אי עמידה בזמנים עלולה להביא לדחיית הערר או לפסילת האפשרות לערור בכלל. לכן, ניהול נכון של התהליך הוא קריטי.
בית הדין לעררים הוא הערכאה המתאימה להכרעה בנושאים אישיים ומשפחתיים בעלי חשיבות קיומית, כפי שמשתקף בתחומים הנידונים בו. המורכבות הגדולה בתיקים הנוגעים לדחיית בקשה של להסדרת מעמד של בני זוג נובעת מכך שנדרש איזון בין זכותו של אזרח ישראלי לחיי משפחה לבין שיקולים מדיניים, דתיים וריבוניים של מדינת ישראל.
דחיית בקשה במסגרת הליך מדורג (בשל ספק כנות הקשר, למשל) מחייבת את עורך הדין להציג ראיות מקיפות וחזקות על הקשר הזוגי: תמונות, עדויות חברים ומכרים, מסמכים כלכליים משותפים והתכתבויות. בערר כזה, יש להוכיח כי החלטת הרשות התבססה על הנחות שגויות או לא נתנה משקל ראוי לראיות שהוגשו. בנוסף לראיות עצמן יש לתמוך את הערר בפסיקה רלוונטית בה בתי המשפט קיבלו תיקים דומים ואפשרו את תחילתו של ההליך על אף הספקות שיתכן וקיימות בו.
מדובר במקרים בהם אין זכות סטטוטורית (חוקית) למעמד, אך נסיבות חריגות וקשות (כגון מצב רפואי מורכב, קטינים שהוריהם עזבו או השתלבות יוצאת דופן בקהילה) מצדיקות זאת. עררים אלה מוגשים כנגד הוועדה ההומניטרית לבית הדין לעררים, והם דורשים ניסוח רגיש ומדויק של הנסיבות האישיות לצד ביסוס משפטי חזק שישכנע את בית הדין להתערב בהחלטת הרשות. בעררים אלה פעמים רבות תדרש הצבעה על פגמים ספציפיים בהחלטה או בהליך.
בכדי להצליח בהליך בבית הדין לעררים, יש להבין את הכללים של המשפט המנהלי. בית הדין אינו יושב כרשות האוכלוסין, כלומר, הוא אינו בודק את הבקשה מחדש ומחליט אם הייתה ראויה לאישור. תפקידו הוא לבצע ביקורת שיפוטית מנהלית על הליך קבלת ההחלטה ברשות האוכלוסין וההגירה. עורך דין המתמחה בתחום צריך לגבש אסטרטגיה המתמקדת בזיהוי פגם מנהלי בהחלטת הרשות.
פגם מנהלי יכול להתבטא במגוון צורות:
תפקידו המרכזי של עורך דין מקצועי הוא לאסוף את כל חומר הראיות (פרוטוקולי ראיונות, מסמכים פנימיים של הרשות) ולנתח אותו אל מול נהלי הרשות והפסיקה המנהלית. באמצעות הצבעה על כשל מנהלי מדויק, ניתן לשכנע את בית הדין כי יש להחזיר את הדיון לרשות או לקבל את הערר במקום הרשות.
אחד הכלים המשפטיים החשובים והדחופים ביותר שעומד לרשות עורך דין בבית הדין לעררים הוא הבקשה לצו ביניים (צו עיכוב יציאה או צו מניעת הרחקה). במקרים רבים, דחיית בקשת המעמד מלווה בהחלטת הרחקה מיידית או מתוכננת מישראל. משמעותה של החלטה זו היא הרס מיידי של חיי העורר, לעיתים עוד לפני שהתקיים דיון בערר עצמו.
הגשת בקשה למתן צו ביניים נועדה להקפיא את המצב הקיים ולאפשר למבקש להישאר בישראל כדין עד למתן פסק דין סופי בערר. בית הדין בוחן בקשות אלו על פי שני מבחנים מרכזיים:
עורך דין מנוסה יודע להדגיש את האלמנטים ההומניטריים ואת הסיכויים המשפטיים של התיק, תוך עמידה בלוחות הזמנים הדחופים, כדי להבטיח קבלת צו ביניים. מתן הצו הוא למעשה "גלגל הצלה" המאפשר לעורר את הזמן היקר הנדרש כדי לבסס את טענותיו ולהגן על זכויותיו בפני בית הדין.
כזכור בית דין לעררים הוא ערכאת ביקורת ראשונה על רשות האוכלוסין וההגירה, ולכן על פסק דין שמתקבל על ידו ניתן לערר בזכות לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית דין לעניינים מנהליים.
את הערעור יוכל להגיש עורך הדין תוך 45 ימים מיום קבלת פסק הדין של בית הדין לעררים, ואולם אליו לא ניתן לצרף ראיות נוספות על הראיות שהוגשו בערר. משכך שלב איסוף המסמכים והראיות טרם הגשת הערר לבית הדין הוא השלב המרכזי והחשוב ביותר בהליך, הוא עלול להשפיע אף על הצלחת הליך הערעור.
חשוב לדעת, למעט מקרים חריגים, לא ניתן להוסיף טענות חדשות שלא נטענו בפני בית הדין לעררים בשלבים מאוחרים יותר – בית משפט מחוזי ועליון. לפיכך, לבית הדין לעררים חשיבות מכרעת בהליך ואנו ממליצים שלא לוותר על ייצוג משפטי בשלב זה.
בית הדין לעררים מתעסק בדיני נפשות, הוא נוגע להחלטות בעלות השלכות כבדות שמקבלת רשות האוכלוסין וההגירה, ומשכך אין להקל ראש בהגשת הערר לפתחו.
קבלת הערר משמעותה יכולה להיות מתן אפשרות לאיחוד משפחות, מתן מקלט לפליט אשר בסכנת חיים בארצו, התרת כניסה לישראל מטעמים הומניטריים והחלטות רבות חשובות נוספות ומשנות חיים.
להפוך את החלטת הרשות המוסמכת אינה משימה פשוטה כלל. עורך דין הבקיא בנהלי הרשות, בפסיקה, בחקיקה, במשפט המנהלי, בהתנהלות בית הדין לעררים, יוכל להביא לקבלת הערר ולהפיכת החלטת הרשות ואנו נמליץ לכל הפחות לבחון אפשרות זאת טרם הגשת ערר לבד.
מוזמנים לפנות אלינו לשיחת ייעוץ ללא עלות.
עורך דין בית הדין לעררים נדרש כאשר רשות האוכלוסין וההגירה מחליטה לדחות בקשה בנושאי כניסה לישראל, שהייה בה, עובדים זרים והגירה. בית הדין לעררים הוא ערכאה שיפוטית ייעודית הפועלת לפי חוקים ותקנות מיוחדים, והסדרי הדין שלה שונים מבתי משפט רגילים. עררים מוגשים במצבים כגון דחיית הסדרת מעמד לבן זוג, דחיית אשרת כניסה, דחיית בקשה מטעמים הומניטריים, דחיית בקשות מקלט ועוד. על פי רוב, ניתנת זכות להגיש ערר תוך 30 יום מקבלת ההחלטה, ומומלץ שלא לייצג את עצמך במקרים כאלה מכיוון שמדובר בהחלטות גורליות עם השלכות דרמטיות.
כן, במרבית המקרים יש להגיש ערר פנימי לרשות האוכלוסין וההגירה לפני פנייה לעורך דין בית הדין לעררים. בערר פנימי, גורם בעמדה בכירה ברשות בוחן את ההחלטה מחדש ומקבל החלטה נוספת. רק לאחר דחיית הערר הפנימי ניתן להגיש ערר לבית הדין לעררים תוך 30 ימים מיום קבלת ההחלטה. עם זאת, ישנם תחומים מסוימים שבהם לא נדרש ערר פנימי ויש להגיש ישירות לבית הדין. העמידה בלוחות זמנים אלו קריטית, שכן אי עמידה עלולה להוביל לדחיית הערר או לפסילת האפשרות לערור בכלל.
עורך דין בית הדין לעררים מתחיל בתהליך איסוף מסמכים מקיף – הן מהעוררים עצמם והן ממשרד הפנים. מטרת האיסוף היא לבסס בסיס עובדתי רחב ומהימן ולמנוע הפתעות במהלך ההליך. לדוגמה, בערר על דחיית בקשה להסדרת מעמד לבן זוג, עורך הדין יאסוף ראיות לקיום קשר זוגי כמו התכתבויות בין בני הזוג, קבלות ממלונות או חופשות, תמונות והמלצות של מכרים. במקביל, הוא יפנה לרשות כדי לקבל את פרוטוקולי הראיונות ומהם ילמד על הסיבות לדחייה. לכל ערר יש לצרף תצהירים לתמיכה בטענות, שצריכים להיות מאומתים על ידי עורך דין.
בחירת עורך דין בית הדין לעררים עם התמחות בדין המנהלי חיונית משום שבית הדין לעררים הוא בית דין מנהלי. הוא אינו בוחן את הבקשה מחדש, אלא בודק אם החלטת הרשות התקבלה בסמכות, בהליך הוגן, האם נשקלו השיקולים הנכונים ולא נשקלו שיקולים זרים. עורך דין מקצועי צריך להיות בקיא בנהלי הרשות השונים, בפסיקה המנהלית ובחוק, ויודע לזהות פגמים מנהליים בהחלטת הרשות. פגם מנהלי יכול להתבטא במגוון צורות, והמטרה היא לשכנע את בית הדין כי יש להחזיר את הדיון לרשות או לקבל את הערר.
עורך דין בית הדין לעררים מגיש בקשה לצו ביניים (צו עיכוב יציאה או צו מניעת הרחקה) במקרים שבהם דחיית בקשת המעמד מלווה בהחלטת הרחקה מיידית מישראל. מטרת הצו היא להקפיא את המצב הקיים ולאפשר למבקש להישאר בישראל כדין עד למתן פסק דין סופי. בית הדין בוחן בקשות אלו על פי שני מבחנים מרכזיים: האם יש סיכוי סביר שהערר יתקבל, והאם האיזון בין זכויות המבקש לבין האינטרס הציבורי מצדיק מתן הצו. הגשת הבקשה כרוכה בלוחות זמנים דחופים ודורשת הדגשת האלמנטים ההומניטריים והסיכויים המשפטיים של התיק.
כן, ניתן לערער על פסק דין של בית הדין לעררים לבית המשפט המחוזי תוך 45 ימים, אולם אין אפשרות לצרף ראיות נוספות בערעור. זו הסיבה שהיעזרות בעורך דין בית הדין לעררים בשלב הראשון היא קריטית – שלב איסוף המסמכים והראיות לפני הגשת הערר הוא המרכזי והחשוב ביותר, והוא עלול להשפיע על הצלחת הערעור. למעט מקרים חריגים, לא ניתן להוסיף טענות חדשות שלא נטענו בבית הדין לעררים בשלבים מאוחרים יותר. לכן, השקעה מקצועית נכונה מההתחלה עם עורך דין מנוסה יכולה להיות המפתח להצלחת התיק ולהפיכת החלטת הרשות.